החלטה בתיק ס"ע 50792-09-11

          במהלך הדיון ביום 12/11/12, העלה ב"כ התובע תהיה בקשר למתן צו לגילוי מסמכים, אך עם סיומו של הדיון באותו יום, כשהצדדים כבר מסרו את גרסאותיהם באופן מפורט יחסית ביחס לכל אחת מהפלוגתאות, וכשהובהר שעומדת להינתן החלטה בדבר הגשת עדויות ראשיות בתצהירים שאליהם יהיה כל צד אמור לצרף את המסמכים שברצונו להסתמך עליהם (אם מסמכים אלה טרם הוגשו לתיק), ניתן היה להתרשם בבירור כי גם ב"כ התובע סבור שאין כבר צורך במתן צו לגילוי מסמכים, וכי גם לדעתו - התיק בשל להגשת תצהירי עדות ראשית ולקביעתו להוכחות.

          בהתאם לכך, אכן ניתנה בתום הדיון ביום 12/11/12 החלטה בדבר הגשת עדויות ראשיות בתצהירים. מועדי הגשת התצהירים שנקבעו בהחלטה תואמו עם ב"כ הצדדים, ובהתאם למועדים אלה נקבעה ישיבת הוכחות בתיק ליום 17/3/13.

2.       על פי ההחלטה מיום 12/11/12, היה על התובע להגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו, עד יום 1/1/13. מועד זה נקבע במפורש לבקשת ב"כ התובע.

3.       ביום 30/12/12, כלומר - יומיים בטרם המועד להגשת התצהיר - הגיש ב"כ התובע שתי בקשות; הבקשה האחת - בקשה למתן צו בדבר גילוי מסמכים, ו השניה - בקשה להארכת המועד להגשת התצהירים מטעם התובע, עד לאחר גילוי המסמכים.

          על פי הבקשה להארכת המועד, המסמכים שגילויים התבקש נחוצים לתובע לשם הכנת תצהירים מטעמו, ולפיכך - נכון להאריך את המועד.

4.       בהחלטתי מיום 30/12/12, הארכתי את המועד להגשת תצהירים מטעם התובע עד תום 14 ימים מהיום שבו תינתן ההחלטה בדבר גילוי המסמכים, ואם היא תתקבל, במלואה או בחלקה - עד תום 14 ימים מהיום שבו היא תקויים.

במקביל, המלצתי לב"כ התובע לשקול היטב אם לעמוד על שתי הבקשות שהוא הגיש באותו יום. הזכרתי באותה החלטה את אשר היה בעת הדיון המוקדם מיום 12/11/12, וציינתי כי התובע הוא זה שעלול להיפגע מהגשת הבקשות (ומקבלתן), שכן הדבר יביא להארכת ההתדיינות, בלא שנראה שצפויה לצמוח לתובע תועלת ממשית מקבלת הבקשה בדבר גילוי מסמכים.

          קיוויתי באותה עת שב"כ התובע יקבל את ההמלצה, ישקול שוב את עמדתו ויוותר על שתי בקשותיו, כך שהדיון יוכל להתקיים במועד שנקבע.

          בהחלטה נפרדת מיום 30/12/12, איפשרתי לב"כ הנתבעים להגיב על הבקשה לגילוי מסמכים.

5.       תקוותי האמורה לעיל - לא התגשמה. ב"כ התובע לא הודיע שהוא אינו עומד על בקשותיו, ומנגד - ב"כ הנתבעים הגיש, ביום 21/1/13, תגובה על הבקשה לגילוי מסמכים, שבה הביע התנגדות לקבלתה.

6.       אעיר כי בשולי הבקשה לגילוי מסמכים, יש גם בקשה להזמנת מידע מגורם שלישי (עיריית טבריה), ולבקשה זו אתייחס בהמשך - בנפרד.

גורל הבקשה

7.       ראשית, אציין, כי נוכח הארועים כפי שהיו בתובענה זו, כפי שפורטו בסעיפים 1-2 לעיל, קשה לי מאד להשתחרר מהרושם שמטרתה האמיתית של הגשת הבקשה לגילוי מסמכים לא היתה לקבל את המסמכים או לעיין בהם, אלא היא נועדה למטרת הארכת המועד להגשת תצהירים מטעם התובע.

          אין לי כל דרך סבירה אחרת להסביר לעצמי כיצד שוכנע ב"כ התובע, בתום הדיון ביום 12/11/12, כי הוא אכן יוכל להגיש תצהירי עדות ראשית מטעם התובע במועד שהוא ביקש לקצוב לו (עד יום 1/1/13), ורק לאחר מכן, כביכול, הסתבר לו שיש לדרוש קודם גילוי מסמכים מטעם הנתבעים. אילו ענין גילוי המסמכים לא היה עולה כלל בעת הדיון המוקדם, היה ניתן לסבור שמא בעת הדיון המוקדם ב"כ התובע שכח מכך או סתם לא שם את לבו לענין זה, אך - כאמור לעיל - ב"כ התובע העלה במפורש את ענין גילוי המסמכים בעת הישיבה מיום 12/11/12, ולקראת תום הדיון המוקדם - הוא יצר רושם ברור כי נחה דעתו שניתן להתקדם בתובענה בלא צו כזה, וזאת - נוכח הפירוט היחסי של גרסאות הצדדים והעובדה שממילא הנתבעים יהיו חייבים לצרף לתצהירים מטעמם את המסמכים שהם רוצים להסתמך עליהם.

          עם זאת, בהעדר ראיה ממשית על כך שמטרת הבקשה אינה מטרתה המוצהרת, איני קובע שכך המצב, ואנסה ככל יכולתי לדון בבקשה לגופה, תוך התעלמות מהתרשמותי האמורה לעיל, ואף תוך שאני מזהיר את עצמי שלא להיות מוטה בשל רושם זה.

8.       תקנה 46(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, קובעת כך:

"בית הדין או הרשם רשאי ליתן צו למסירת פרטים נוספים, ולבקשת בעל דין אף לגילוי או לעיון במסמכים, אם היה סבור שיש צורך בכך כדי לאפשר דיון יעיל או כדי לחסוך בהוצאות.".